זה לא הוגן

כולנו עסוקים בהשוואה של עצמנו לאחרים כל הזמן.

מסתכלים על קולגות, על חברים, על משפחה ולצד הפירגון וההערכה לפעמים עולים בנו גם רגשות של תסכול, קנאה, כעס.

גם בכל מה שקשור לאכילה ולירידה במשקל:
איך היא אוכלת ככה ולא עולה במשקל? אם הייתי אוכלת כמוה לא הייתי נכנסת בדלת.
למה אני יורדת כל כך לאט במשקל?
איך היא יכולה לעמוד בפיתוי? אני חיה על מתוקים ולא יודעת מתי לעצור.

איך זה שהיא אף פעם לא רעבה? אני רעבה כל הזמן.

הרבה פעמים המחשבות האלה כל כך שתלטניות שהן מוחקות לנו את כל מה שאנחנו טובים ומצליחים בו, הן לא מאפשרות לנו לחשוב בצורה ברורה ולהבין שאנשים הם שונים זה מזה, ובסופו של דבר הן יכולות לגרום לנו להתייאש, לוותר, לא לנסות.

ברגע שניתן מקום למחשבות האלה, נלמד לקבל ולחיות עם הכאב וחוסר הצדק
תהיה בנו פניות לגלות מה אנחנו כן, במה אנחנו טובים ולהצליח.