סיפור בג'ינס

אוף, איזה בוקר מבאס התחיל לך.
תכננת ללבוש את הג'ינס האהוב עליך, זה שקנית בשנה שעברה. לקחת אותו, נכנסת לתוכו ו..
לא, זה פשוט לא להאמין- הוא לא נסגר עלייך!

אז את זזה מצד לצד,
את מפסיקה לנשום,
את נשכבת על המיטה,
את מכניסה את הבטן חזק.
מנסה, מנסה,
אולי בכל זאת,
אבל כלום.
הכפתור העקשן לא מוכן להיסגר.

גל של חום מציף אותך ובא לך לבכות.
בדיוק לפני שנה הוא התאים בול, ועכשיו? זה כאילו הג'ינס של הבת שלך, צר והכפתור לא קרוב אפילו להיסגר.
אפילו הרוכסן לא בצד שלך הבוקר, ומסרב להמשיך את דרכו למעלה.

את מתיישבת, דמעות בעינייך, מביטה בעצמך במראה ומתמלאת בשנאה עצמית.
לא בא לך ללכת היום, לשום מקום, אבל מה תגידי? שלא הגעת לעבודה, כי הג'ינס לא עלה עליך??
ואת מחליטה סופית לפצוח בדיאטה.
זהו, את הולכת לצום היום, וגם מחר, ולתמיד!

את צודקת, זה ממש מבאס.
הג'ינס הזה מהמם וישב עליך פצצה.
אבל לתת לו להרוס לך את היום ככה? לגזור על עצמך בגללו
כל כך הרבה כעס, שנאה, הלקאה עצמית ורעב?

ואני רוצה לחבק אותך עכשיו
ולומר לך, שג'ינסים יש בשפע.
ושאם את רוצה שהם לא ינהלו לך את החיים
את יכולה להחליט,
שההרגשה שלך והערכה שלך כלפי עצמך
לא תלויות במידת המכנסיים,
וגם לא במשקל שלך.