מרגישה שלא מעריכים אותך מספיק? זה מה שאני מציעה לך לעשות.
"זהו החלטתי! אני פורש מכדורגל!" הכריז הבן האחראי, המתמיד, האמביציוזי שלי, והלסת שלי נשמטה.
-'מה? למה? איך?'
"הבנתי שאין לי סיכוי להשתלב במשחקים, ואני לא משקיע את כל כולי כדי להיות שחקן ספסל. אני נותן את הנשמה, ואני מצפה שהמאמן יראה את זה ולפחות ייתן לי צ'אנס. זה לא פייר שתמיד אחרים עולים בפותח" כל המרירות, הכעס, התסכול האכזבה מתפוצצים מתוכו.
כל כך הבנתי אותו.
הוא באמת עושה מעל ומעבר, מגיע לכל אימון, נותן את כולו ומתאמן גם בין האימונים.
-'אתה יודע', אמרתי לו, 'אני באמת מבינה אותך. זה מתסכל, להשקיע כל כך הרבה מאמץ ומחויבות, ולהרגיש שלא רואים אותך ושלא נותנים לך את הקרדיט שמגיע לך'.
"נכון" הוא ענה לי, ועיניו הוצפו דמעות.
(טוב, אני מודה – יכולתי להרוג את המאמן באותו רגע. נשמתי.)
-'אבל נסה לנקות שנייה את המאמן, את ההשוואה לילדים האחרים, את הרגשות שצפים.
מה אתה רוצה? אתה עדיין רוצה לשחק כדורגל?'
הוא חשב רגע וענה בקול חלש "כן".
-'אז כשיש לך מטרה אתה צריך לדבוק בה, ולא לתת לרעשי רקע להזיז אותך ממנה.
מה לדעתך אתה יכול לעשות כדי שזה יהיה אחרת?'
זה בטוח מוכר גם לך מהחיים שלנו, המבוגרים – התחושה שלא מעריכים אותנו,
שגורמת לנו לרצות להרים ידיים, לזרוק את הכול, לוותר.
אחת המתנות המשמעותיות בחיים, היא היכולת לבסס הערכה עצמית חזקה ומבוססת,
שלא תלויה במה שאחרים אומרים/ חושבים/ רוצים,
ולדעת מי אנחנו ומה חשוב לנו,
מבלי להשוות אותנו לאחרים.
והאמת? לא פשוט להיות במקום הזה.
נכון?
*איך את – מושפעת מדעות של אחרים או בטוחה בעצמך וברצונותייך?*
